על הקשר בין פעילות גופנית, השמנה ואינסולין

תאוריה חזקה מאוד בעולם הרפואה העכשווית היא שהשמנה נוצרת בעיקר מעודף אינסולין בגופנו ומחוסר בפעילות גופנית - שילוב קטלני ליצירת תאי שומן והשמנה. אינסולין הינו הורמון אנאבולי המיוצר בלבלב ומופרש לדם בעליית רמת הסוכר בדם. תפקיד האינסולין הוא לפנות סוכר מהדם לאגירת אנרגיה בתאים בצורת שומן וגליקוגן. לאחר מילוי התאים האינסולין הופך את הגלוקוז לרב סוכר - לגליקוגן הנאגר בכבד ובשרירים ומשמש כעתודת אנרגיה. לאחר שמאגרי הגליקוגן מתמלאים, הגוף ממיר עודפי סוכר לשומנים, טריגלצירידים ויאגור תאי שומן עתידיים.

האינסולין קובע בין היתר איזו אנרגיה תנוצל: גלוקוז, גליקוגן, או שומן- לכן הוא מצמצם את ניצול האנרגיה מהתאים. כלומר, כשיש אינסולין בדם, אין ניצול שומנים ממאגרי השומן לצרכי אנרגיה- הוא מראה לגוף שיש פחמימות זמינות ואין צורך להשתמש במאגרים- כשאין אינסולין בדם, השומן לא מצטבר.

אנשים שאינם מבצעים פעילות גופנית להפחתת שומנים ושריפת שומנים ובנוסף אוכלים הרבה פחמימות, מפתחים עודף אינסולין בדם ועמידות לאינסולין, צוברים שומנים ועלולים לפתח טרשת נפוצה, אירועי לב וסוכרת מסוג 2. תזונה עתירת פחמימות ודגנים יוצרת עייפות לאחר ניקוי האינסולין מהדם. אנשים שמרבים באכילת מתוק עייפים כרונית, שכן הגוף נאבק בניקוי הסוכרים על ידי האינסולין, ואחר כך בניקוי האינסולין עצמו מהדם.

פעילות גופנית מתונה תורמת לניצול אנרגיה  נכון- בעיקר מתאי השומן- בפעילות אירובית ממושכת תאי השומן מהווים מקור אנרגיה יציב.

בעת מאמץ מתפרץ בשימוש בכוח מתפרץ כמו הרמת משקולות כבדות, הגוף צורך אנרגיה מהירה על ידי פירוק גליקוגן בשריר. ריקון הגליקוגן יאפשר לסוכר חדש להיכנס, תהליך חיוני לשמירת רגישות לאינסולין. פטין (הורמון) מדווח על שובע מושפע ישירות מאינסולין- אכילה תאוותנית של פחמימות גורמת לאדם לאכול יותר מהנדרש על ידי שיבוש מנגנוני השובע המושפעים מהורמון זה.

כדאי לדעת: אינסולין פוגע גם בחיי המין! רמת אינסולין לא מאוזנת בדם גורמת לכך שהורמוני המין מתקשים להשתחרר מאחיזתם בגלובולינים והחשק המיני יורד.
___________________________
 מחברת ה-Quick Tip: דגנית הרבין, בעלת תואר שני לרפואת ספורט ומנהלת ומדריכה בסטודיו לחיטוב הגוף ועיצוב דינמי.