הידעת? מי שלא מזיע - לא מגיע! על הקשר בין הזעה, פעילות גופנית, שריפת שומן ושתיית מים

זיעה הינה המנגנון היעיל ביותר של הגוף לפיזור החום לניקוי רעלים ולשריפת שומנים - מי שלא מזיע לא מגיע!

כדי להגיע לתוצאות בשריפת שומן, יש צורך בפעילות אירובית עצימה שנמשכת מעל עשרים דקות בה הגוף עובר למאגרי השומן ושורף קלוריות.

בפעילות גופנית אירובית הגוף מעלה חום ומנגנון ההזעה מתחיל לפעול, על מנת לשחרר חום מגופנו כשלמעשה אידוי הזעה הוא שמקרר אותנו. אובדן נוזלים וניקוי רעלים מגופנו = ניקוי רעלים חנקניים, מה שמצריך שתייה מרובה של מים על מנת להחזיר נוזלים ומינרלים לגופנו. פירות וירקות עשירים בנוזלים יעזרו בפעולה זו.

זיעה הינה מנגנון טבעי של הגוף אשר נועד לשמר טמפרטורה של 37 מעלות צלסיוס ומווסתת על ידי בלוטת ההיפוטלמוס. ספורטאים מאומנים מתמודדים טוב יותר עם החום בזמן מאמץ גופני כיוון שהגוף עבר תהליך התייעלות: בשעת מאמץ גופני הספורטאים מתחילים להזיע מוקדם יותר וקצב ההזעה שלהם גבוה יותר, וכך הם יעילים יותר בהפעלת הטרמוסטט שהינה קרור הגוף מהר ומוקדם כשחום הגוף עולה. קצב חילוף החומרים מוגבר וכמובן שריפת השומנים והקלוריות.

בנוסף, הזיעה מנקה את העור מהצטברות שומנים וליכלוך תת עורי כמובן ששטיפה טובה עם מים קרים תתרום לאחר ההזעה.

 למרות אי הנוחות, בריא מאוד להזיע - מדובר באחד המנגננונים החשובים ביותר לשמירה על גוף בריא, נקי מרעלים ונקי משומנים.
___________________________
 מחברת ה-Quick Tip: דגנית הרבין, בעלת תואר שני לרפואת ספורט ומנהלת ומדריכה בסטודיו לחיטוב הגוף ועיצוב דינמי.

שריפת שומן, העלאת מסת שריר ופעילות אירובית

שריפת שומן "ליפוליזה" - תהליך שבו מתפרקות מולקולות המאוחסנות בתאי שומן והשריר משתמש בהן לאנרגיה.

אימון אירובי שהינו פעילות דינאמית למעלה מעשרים דקות, כמו ריצה קלה או אינטנסיבית, הליכה מהירה, משחקי כדור וכו', גורם לגוף להשתמש במאגרי השומן לתחזוקה שוטפת של השרירים בעת המאמץ.

יש שני יתרונות בולטים בשריפת שומנים:

שריפת קלוריות - ריקון מאגרי שומן, התפרקות תאי השומן, יציאתם לדם וניקיונם מהגוף.

השפעה על ההורמונים בגוף - ההורמון הנורפינפרין עולה, תוקף את תאי השומן ועוזר בתהליך שריפת השומנים.

גורם נוסף העוזר בשריפת שומנים הינו פיתוח מסת שריר גדולה, הדורשת תחזוקה גבוהה יומיומית - תחזוקה זו דורשת קלוריות וכך עוזרת בתהליך שריפת השומן. כלומר, אדם ספורטיבי ואתלטי עם מסת שריר גדולה, שורף קלוריות הרבה יותר גם במצב מנוחה.

לשריפת שומנים מרובה יש להמנע מאכילת כמות גדולה של פחמימות במיוחד הפשוטות = כל מה שמתוק.

לפני מאמץ גופני, פחמימות בגוף יוצרות הפרשת אינסולין שמדכא שריפת שומנים, כמו גם מאטות את קצב הפרשת ההורמון אפינפרין שמאפשר יציאת שומנים לדם לפירוקם המהיר. פעילות אירובית בעצימות דופק 70%-80% ועצימות גבוהה יותר תגרום לשריפת קלוריות גבוהה יותר (כלומר, שריפת יותר קלוריות). כמו דלק לרכב, ככל שתלחצו יותר על הגז תנוע המכונית מהר יותר, ותגבר צריכת הדלק.

פעילות אנארובית המתבטאת בהתנגדות כח והרמת משקולות לא תשרוף שומן, אבל תגדיל מסת שריר שידרוש קלוריות כאמור. שריפת שומן מתרחשת מהפעילות הגופנית עצמה - כמות הקלוריות הנשרפת בעת המאמץ ובמקביל הכנסת קלוריות נמוכה לגוף כך שהגוף משתמש בשומנים כמקור אנרגיה. האידאל הוא למעשה מאזן מסוים - כמה שמכניסים לעומת כמה שמוציאים. 

___________________________
 מחברת ה-Quick Tip: דגנית הרבין, בעלת תואר שני לרפואת ספורט ומנהלת ומדריכה בסטודיו לחיטוב הגוף ועיצוב דינמי.

על הקשר בין פעילות גופנית, השמנה ואינסולין

תאוריה חזקה מאוד בעולם הרפואה העכשווית היא שהשמנה נוצרת בעיקר מעודף אינסולין בגופנו ומחוסר בפעילות גופנית - שילוב קטלני ליצירת תאי שומן והשמנה. אינסולין הינו הורמון אנאבולי המיוצר בלבלב ומופרש לדם בעליית רמת הסוכר בדם. תפקיד האינסולין הוא לפנות סוכר מהדם לאגירת אנרגיה בתאים בצורת שומן וגליקוגן. לאחר מילוי התאים האינסולין הופך את הגלוקוז לרב סוכר - לגליקוגן הנאגר בכבד ובשרירים ומשמש כעתודת אנרגיה. לאחר שמאגרי הגליקוגן מתמלאים, הגוף ממיר עודפי סוכר לשומנים, טריגלצירידים ויאגור תאי שומן עתידיים.

האינסולין קובע בין היתר איזו אנרגיה תנוצל: גלוקוז, גליקוגן, או שומן- לכן הוא מצמצם את ניצול האנרגיה מהתאים. כלומר, כשיש אינסולין בדם, אין ניצול שומנים ממאגרי השומן לצרכי אנרגיה- הוא מראה לגוף שיש פחמימות זמינות ואין צורך להשתמש במאגרים- כשאין אינסולין בדם, השומן לא מצטבר.

אנשים שאינם מבצעים פעילות גופנית להפחתת שומנים ושריפת שומנים ובנוסף אוכלים הרבה פחמימות, מפתחים עודף אינסולין בדם ועמידות לאינסולין, צוברים שומנים ועלולים לפתח טרשת נפוצה, אירועי לב וסוכרת מסוג 2. תזונה עתירת פחמימות ודגנים יוצרת עייפות לאחר ניקוי האינסולין מהדם. אנשים שמרבים באכילת מתוק עייפים כרונית, שכן הגוף נאבק בניקוי הסוכרים על ידי האינסולין, ואחר כך בניקוי האינסולין עצמו מהדם.

פעילות גופנית מתונה תורמת לניצול אנרגיה  נכון- בעיקר מתאי השומן- בפעילות אירובית ממושכת תאי השומן מהווים מקור אנרגיה יציב.

בעת מאמץ מתפרץ בשימוש בכוח מתפרץ כמו הרמת משקולות כבדות, הגוף צורך אנרגיה מהירה על ידי פירוק גליקוגן בשריר. ריקון הגליקוגן יאפשר לסוכר חדש להיכנס, תהליך חיוני לשמירת רגישות לאינסולין. פטין (הורמון) מדווח על שובע מושפע ישירות מאינסולין- אכילה תאוותנית של פחמימות גורמת לאדם לאכול יותר מהנדרש על ידי שיבוש מנגנוני השובע המושפעים מהורמון זה.

כדאי לדעת: אינסולין פוגע גם בחיי המין! רמת אינסולין לא מאוזנת בדם גורמת לכך שהורמוני המין מתקשים להשתחרר מאחיזתם בגלובולינים והחשק המיני יורד.
___________________________
 מחברת ה-Quick Tip: דגנית הרבין, בעלת תואר שני לרפואת ספורט ומנהלת ומדריכה בסטודיו לחיטוב הגוף ועיצוב דינמי.